שיר אל נ' לדרכים בישראל בע"מ מרחב צ ואח' - פסקדין

פסק דין

1.בפניי תביעה לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מרשלנותו של אחד הנתבעים בתיק, כשהמחלוקת היא בשאלת זהותו.

2.ביום 12.08.07 יצא התובע לעבודתו ברכב דרך כביש הגישה המערבי בקבוץ מחניים כשלפתע התפוצצו שני צמיגיו הימניים של הרכב עקב עלייה על מפגע של מעבר מים מבטון שלא סומן, הזדקר לתוך הכביש והיה מוסתר בצמחייה.

כתוצאה מכך נאלץ התובע לקנות שני צמיגים חדשים בעלות של 500 ₪ וכן ביזבז חצי יום עבודה לטענתו.

3.התובע פנה לנתבעת מס' 1, חברת מע"צ, שטענה כי המקרה הינו באחריות קיבוץ מחניים, נתבע מס' 2, שבתורו טען כי האחריות הינה על חברת מע"צ בלבד.

4.המועצה האזורית גליל עליון צורפה לתביעה כנתבעת מס' 3, ובכתב הגנתה טענה כי לא הועלתה על ידי התובע כל טענה נגדה ומשלא תקבל כל הודעה היא לא תתיצב לדיון, ואכן לא התייצבה.

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.02.10 הוריתי לתובע להעביר את התוכנית (אפרט בהמשך) שצורפה על ידי נתבעת מס' 2 לנתבעת מס' 3, על אף זאת לא התקבלה כל תגובה ממנה.

6.קיבוץ מחניים הציג בפניי תוכנית שתוכננה ובוצעה על ידי מע"צ לצורך סלילת הכביש במסגרת מתן פתרון לדרכים חקלאיות עבור חקלאי ראש פינה ומחניים.

7.התוכנית שהוגשה לתיק מראה כי הכביש ומעביר המים תוכננו ונסללו על ידי מע"צ, כך שזה אכן חלק מהתוכנית של מע"צ.

נציג מע"צ טען בפניי כי מע"צ עושה הסכמים עם המועצות שלפיהן מתקנת או מסדירה כניסות חדשות כחלק מסלילת הכביש החדש, ועל פי ההסכם עם המועצה האזורית גליל עליון, נתבעת מס' 3, מע"צ ביצעה עבודות באיזור זה. נציג מע"צ למעשה מודה כי מע"צ היא שסללה את אותו קטע בכביש, אך טען כי לאחר הסלילה אין מע"צ אחראית על התחזוקה של הכבישים. ( ראה עמוד 2 לפרוטוקול שורה 26-31).

8.משהודתה מע"צ כי היא זו שסללה את הכביש, ומשלא הציגה את ההסכם עם נתבעת מס' 3 שיאמת את טענתה כי היא אכן אינה אחראית לתחזוקה, שוכנעתי כי האחריות בגין המפגע באותו קטע בכביש מוטלת על נתבעת מס' 1. יתרה מכך, עולה מעיון בתמונות כי אין המדובר במפגע שנוצר כתוצאה מתחזוקה לקויה של הכביש, אלא במפגע כתוצאה מליקוי בביצוע אותו קטע בכביש.

9.מעיון בתמונות שהציג התובע עולה כי בקרבת המפגע לא הוצב כל תמרור על מנת להזהיר את הנהגים במקום. יחד עם זאת שוכנעתי כי גם לתובע הייתה תרומה בהתרחשות התאונה. אילו נזהר התובע דיו, והיה ער לתנאי הכביש, היה יכול להבחין במפגע ולא לעלות עליו, עובדה היא כי לא כל הנהגים העוברים במקום עולים על המפגע הנדון. על כן אני קובעת כי התובע נושרא באשם תורם בשיעור 20 %.

10.התובע לא פירט אודות עבודתו, גם לא הציג כל תלוש שכר או מסמך אחר כי נגרם לו הפסד שכר, לפיכך נזק זה לא הוכח.

11.התובע הציג קבלה על סך 500 ₪ אודות עלות תיקון הצמיגים, לפיכך נזקיו של התובע עומדים על אותו סכום.

12.לסיכום, אני מחייבת את נתבעת מסק' 1 לשלם לתובע סך של 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.07 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.

התביעה כנגד נתבעות מס' 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח סיון תש"ע, 31 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: